<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן ק"מ</h1>
<h2>דף לה:</h2>
דין בישולי גוים נאסר לעולם אף לאחר היתר גזירת פת. דשלקות גזירה קדמונית היא. ועל [ידי] חותה בגחלים שרי כדאיתא בע"ז [ל"ח ע"ב]. ובמחלוקת בני בבל היו זורקים קיסם לתנור, מ"מ שלקות ושאר בישולי גוים אין להתיר כלל ע"י היתר פת. כי שתי גזירות היו פת ושלקות. כשגזרו על שלקות עדיין לא גזרו על הפת. כי שלקות היו קודם שמונה עשר דבר וקודם פת היה. ועל כן טועה בה התלמוד [ל"ז ע"ב] שהוא מן התורה ומפיק מאוכל וכסף תשברני. אבל של פת ידועה היתה שמשמונה עשר דבר היתה. ומפני שאין יכולין כל כך לעמוד בה, שהרי לא אסרוהו מתחילה כשגזרו על שאר בישולין. אי נמי משום [דלא חשו] כולי האי אחתנות בפת. ודבר זה היה אומר רבינו תם, פת ושלקות שתי גזירות היו. ובדברים שבין בני בבל לבין [בני] ארץ ישראל [דבני א"י] היו אומרים עץ זה לא מעלה ולא מוריד, אלא אם נתענה שנים או שלשה ימים, ואינו יכול לסבול מותר משום חיי נפש. והאי [היתירא] נראה לי דהיינו במקום שאין פת ישראל מצוי, היינו הוא דאומר בפרק אין מעמידין [ל"ה ע"ב] היכא דליכא פלטר ישראל אית לן למישרי. אלא שיש לדחות לומר שיהו [בני בבל] שחולקין על בני ארץ ישראל. ושלום יצחק ב"ר שמואל מנוחתו כבוד. ובתלמוד ירושלמי [ה"ח] אומר, מקום שאין פת של ישראל בדין הוא שתהיה פת של גוים אסורה [ועימעמו] עליה והתירוהו מפני חיי נפש.
<h2>דף לז:</h2>
דין בישולי גוים נאסר לעולם אף לאחר היתר גזירת פת. דשלקות גזירה קדמונית היא. ועל [ידי] חותה בגחלים שרי כדאיתא בע"ז [ל"ח ע"ב]. ובמחלוקת בני בבל היו זורקים קיסם לתנור, מ"מ שלקות ושאר בישולי גוים אין להתיר כלל ע"י היתר פת. כי שתי גזירות היו פת ושלקות. כשגזרו על שלקות עדיין לא גזרו על הפת. כי שלקות היו קודם שמונה עשר דבר וקודם פת היה. ועל כן טועה בה התלמוד [ל"ז ע"ב] שהוא מן התורה ומפיק מאוכל וכסף תשברני. אבל של פת ידועה היתה שמשמונה עשר דבר היתה. ומפני שאין יכולין כל כך לעמוד בה, שהרי לא אסרוהו מתחילה כשגזרו על שאר בישולין. אי נמי משום [דלא חשו] כולי האי אחתנות בפת. ודבר זה היה אומר רבינו תם, פת ושלקות שתי גזירות היו. ובדברים שבין בני בבל לבין [בני] ארץ ישראל [דבני א"י] היו אומרים עץ זה לא מעלה ולא מוריד, אלא אם נתענה שנים או שלשה ימים, ואינו יכול לסבול מותר משום חיי נפש. והאי [היתירא] נראה לי דהיינו במקום שאין פת ישראל מצוי, היינו הוא דאומר בפרק אין מעמידין [ל"ה ע"ב] היכא דליכא פלטר ישראל אית לן למישרי. אלא שיש לדחות לומר שיהו [בני בבל] שחולקין על בני ארץ ישראל. ושלום יצחק ב"ר שמואל מנוחתו כבוד. ובתלמוד ירושלמי [ה"ח] אומר, מקום שאין פת של ישראל בדין הוא שתהיה פת של גוים אסורה [ועימעמו] עליה והתירוהו מפני חיי נפש.
